יום רביעי, 6 במאי 2015

החיים של הילד שלך / מאת גדי בן לביא

אם אי פעם הבאת ילד לעולם אתה בטח זוכר את ההרגשה הנפלאה של להחזיק את הילד בידיך לראשונה, את החיבוק הרך שהיה אפוף בריח ממכר, את הטוהר והשלווה שבעיניו, ואת ההרגשה של רצון עז להגן על הגוף השברירי הזה. לאחר מכן מגיע החיוך הראשון, המילה הראשונה, הצעד הראשון והרבה דברים שהוא עושה בפעם הראשונה שמילאו אותך בהתרגשות וגאווה שלא ניתנת לתיאור.


אתה רוצה להעניק לילד שלך את הכי טוב שיש. בריאות טובה, אוכל טוב, ביגוד טוב, ושבאופן כללי יהיה לו כיף ושהוא יהיה מאושר בחיים שלו.

וכמובן אתה רוצה שהוא יקבל חינוך טוב. וכשמגיע השלב שבו אתה אמור לשלוח אותו למערכת החינוך אתה בדרך כלל מתחיל קצת לחשוש ועולות לך שאלות כמו: האם בית ספר באמת ייתן לילד שלי חינוך טוב? מה זה בכלל חינוך טוב? האם אני מסוגל בכלל להשיג לילדי בית ספר עם חינוך טוב?


ובכן, הנה תרגיל קטן שיעזור לך למצוא תשובות לגבי החינוך של בתי הספר של היום:


  1. רשום 3 בעיות שאתה חווה עכשיו בחייך (זה יכול להיות בכל תחום: עבודה, זוגיות, משפחה, כספים וכו').
  2. כתוב באיזה ידע וכלים מאלה שלמדת ב-12 שנות בית הספר שלך, אתה משתמש כדי לפתור את הבעיות האלה.


נו….מצאת משהו?


סביר להניח שתגלה שאתה לא משתמש בידע שלמדת בבית הספר כדי לפתור את בעיות החיים שלך היום. אז רגע….מה בעצם למדת שם 12 שנים?


אז בוא נראה, סביר להניח שאתה יודע לקרוא ולכתוב ואתה גם יודע קצת חשבון וגם אנגלית פחות או יותר ובדברים אלה אתה יכול להשתמש בחיי היום יום, אבל זה לא לוקח 12 שנים ללמוד אותם. מה עם כל שאר הדברים שלמדת?!?! הרי השקעת 12 שנים שהן בערך 15,500 שעות של לימודים ששוות ל-645 ימים שבהם אתה לומד 24 שעות. לאן נעלם כל הידע הזה?


הסיבה הפשוטה היא שלעולם לא הייתה לך מטרה אמיתית ללמוד את הידע הזה ולכן הוא נעלם. הוא נכפה עליך, ולא רק שלא למדת אותו מבחירה אישית אלא גם בחנו אותך עליו כדי לראות שאתה מבין אותו. כן, זה נשמע קצת אבסורדי.


תאר לעצמך שאגיד לך שאתה חייב עכשיו ללכת ללמוד 5 שנים "ארכיאולוגיה כנענית" - נושא שממש לא מעניין אותך - ושעליך להשקיע כל יום בין 5 ל-6 שעות לימוד כדי ללמוד את הנושא הזה כי הוא יעזור לך להצליח בחיים. סביר להניח שאחרי שבוע של לימודים תרצה להרוג מישהו... אין לך שום מטרה ואין לך מה לעשות עם זה בחיים. אתה מבזבז את הזמן שלך.


אבל זה מה שאנחנו עושים לילדים שלנו כל יום שהם הולכים לבית הספר. אנחנו שולחים אותם ללמוד רוב הזמן "ארכיאולוגיה כנענית". ואז הם שואלים "אבל אימא מה זה ייתן לי בחיים" או "אבא, בשביל מה אני צריך את זה". והם צודקים לגמרי!


כל עוד אף אחד לא הסביר להם למה הם לומדים את המקצוע שהם לומדים ואיך הם יכולים להשתמש בו בחיים, הם לא רואים סיבה ללמוד אותו. הם משקיעים כל יום 5-6 שעות בלמידה של "ארכיאולוגיה כנענית" ואם הם לא מקשיבים יפה, אז שולחים אותם לאבחון כדי לחפש מה ההפרעה או הלקות שלהם, ואולי גם יתנו להם כדור כדי שיקשיבו טוב יותר, כי "ארכיאולוגיה כנענית" היא מאוד חשובה להצלחה שלהם בחיים...


זה אולי לא ישמח אותך לשמוע, אבל זה מה שאתה עושה לילד שלך כשאתה שולח אותו לבית הספר כל יום במערכת החינוך הנוכחית. אתה מבזבז לו שעות על גבי שעות מהחיים שלו.


מכיוון שכרגע אין לך ברירה ויש מה שנקרא חוק חינוך חובה, אתה צריך למצוא פתרון שיהיה מספיק טוב כדי לא לבזבז את החיים של הילד שלך במשך 12 שנים, כי אלה החיים של הילד שלך. אותו תינוק רך ומתוק שרצית לתת לו הכי טוב שיש.

החדשות הטובות הן שיש פתרון שיעזור לילד שלך לא לבזבז את החיים שלו בבית הספר! 

זה מתחיל בכך שעליך להבין שהילד שלך חייב לדעת מהי הסיבה שהוא לומד כל מקצוע שאותו הוא לומד ואיך הוא יכול להשתמש בו בחיים. כל עוד זה לא יקרה הוא ימשיך לבזבז את הזמן שלו על כל שעה שבה הוא משקיע במקצוע חסר תכלית.  למזלך, ניתן למצוא סיבה ושימוש לכל מקצוע.


שאל את הבן שלך "מה הסיבה שאתה לומד (שם המקצוע)?" או "איך את יכול להשתמש ב (שם המקצוע) בחיים שלך?" ועד שהוא לא מוצא סיבות אמיתיות ללמידה ודרכים להשתמש באותם מקצועות בחיים, אל תעזוב אותו, גם אם זה ייקח ימים או שבועות. 


בהצלחה!


גדי בן לביא


יום רביעי, 10 בדצמבר 2014

לא לריטלין - כן לחינוך!

שלום לך,
בשנים האחרונות יצא לי להיפגש עם אינספור הורים אשר הגיעו למרכז תבונה עם מטרה אחת: למנוע התחלת שימוש בתרופה כלשהי לבעיות קשב וריכוז (לרוב ריטלין או קונצרטה), או למצוא תחליף לתרופה עקב תופעות לוואי קשות. 
למרות מגיפת הריטלין שהשתלטה על מדינת ישראל בשנים האחרונות, מעולם לא יצא לי לפגוש הורה שהיה שלם עם כך שהוא נותן לילדו ריטלין או תרופה פסיכיאטרית אחרת. כנראה שלמרות אשליית הנוחות או הפתרון כביכול ל"שקט תעשייתי", כל הורה יודע עמוק בפנים שזה לא בסדר לתת לילד שלו ריטלין - גם אם הוא לא מודה בזה בפומבי. כל הורה יודע עמוק בפנים שמשהו בסיפור הזה של הפרעת הקשב והריטלין הוא לא ממש הגיוני... ההוכחה הברורה לכך היא שכל פעם שביקשתי מהורה שנותן לילדו ריטלין שינסה הוא בעצמו לקחת את הכדור כדי לראות מה באמת הכדור הזה עושה, נתקלתי ברתיעה ופחד.
נפגשתי עם מאות ילדים שלקחו או לוקחים ריטלין ומעולם לא פגשתי ילד שאמר לי "אני אוהב לקחת את הכדור הזה". האמת היא שרובם שונאים אותו. הרי מי באמת ירצה לאהוב כדור שהופך אותו מחי לכאילו מת. מאנרגטי לעייף. מיצירתי לאפתי. יש הורים שאומרים "יש לו רק כאבי בטן" או "אין לו תיאבון כשהוא לוקח את הכדור". אני לא חושב שאותו הורה היה מסכים עם הדברים שהוא בעצמו אומר, אם היית מחזיר לאותו הרגע שבו הוא הביא את ילדו לעולם עם ההתרגשות וההבטחה שישתדל לתת לו את הטוב ביותר.
השבוע נפגשתי עם כמה ילדים שלוקחים ריטלין. אחד סיפר לי שהוא פשוט לא גדל לגובה מאז שהוא לוקח את הריטלין. כן, הגדילה שלו פשוט נעצרה! ילד אחר סיפר שהוא התחיל לבכות באופן בלתי נשלט, ילד אחר סיפר על בחילות והקאות, וילד נוסף סיפר שהוא מרגיש שהוא כאילו נכבה וכל שמחת החיים שלו נעלמה. אני יכול לכתוב ספר שלם עם כל סוגי תופעות הלוואי שנתקלתי בהם בשנים האחרונות, כולל ילד בן 8 שנכנס להתקף פסיכוטי והפך כיסאות מול העיניים שלי בגלל שהיה בתקופת הגמילה שלו מהקונצרטה, וכל זאת בזמן שהוא צועק "אני לא מבין מה קורה לי...זה לא אני!!!"
כן... יש את אלה שישר יגידו: "אבל איך אתה יכול להסביר את כל הילדים האלה שפתאום השתפרו פלאים?" ובכן, האמת היא שהם ממש לא השתפרו פלאים, זאת אחיזת עיניים. קח מהם את הכדור וראה אותם חוזרים למצב הקודם שלהם מבלי שלמדו דבר, מבלי שהשיגו מיומנויות חדשות כלשהן. מבלי שעברו תהליך אמיתי של חינוך. למעשה, תמצא אותם במצב גרוע יותר מאשר לפני שהם לקחו את הכדור. תאמין לי, אני פוגש אותם יום יום - לפעמים כמה שנים אחרי שהם על הכדור - ולי הם מספרים את האמת, בלי יחסי ציבור.
למעשה לריטלין אין כל קשר לנושא שנקרא 'חינוך'. ילד או אדם שלוקחים ריטלין, אינם באמת יכולים לחוות את התהליך של חינוך שבו האדם רוכש ידע, מיומנויות אמיתיות לחיים וערכים. איזה מן ערכים אלה לתת לילד להבין שהוא יכול להצליח רק באמצעות כדור?! 
בסרטון הבא תוכל להבין יותר כיצד הגענו למצב הזה:
DSM children.jpg
החדשות הטובות הן שכשילד או אדם מקבלים את הכלים המעשיים הנכונים, הם יגלו שפתאום הם יכולים להיות קשובים ומרוכזים, ולהצליח בחיים ובלימודים ללא הצורך בשום תרופה.
עשינו את זה ואנחנו עושים את זה כל יום ב'תבונה' עם אינספור ילדים.
למעשה, למדינת ישראל אין כל סיכוי להשגת שינוי אמיתי בחינוך כל עוד מורים, מחנכים והורים, ימשיכו לקנות את הרעיון הפסיכיאטרי הכוזב שנקרא "הפרעת" קשב, ויתלו את תקוותם בכדור קטן שיעשה עבורם את העבודה. זאת בועה שיום אחד תתפוצץ.
צריך שיטה חדשה בחינוך. צריך חינוך אמיתי.
בשביל זה אנחנו כאן :-)
גדי 

יום רביעי, 9 ביולי 2014

הבלוג שלי

שלום לך,

כמייסד ומנכ"ל משותף ב'תבונה - חינוך חדש בישראל', החלטתי ליצור את הבלוג הזה על מנת לשתף אותך במסע האישי שלי בדרך ליצירת חינוך חדש בישראל. 


על מנת להבין את המושג 'חינוך חדש בישראל', צריך להבין קודם כל את הפירוש הנכון של המילה 'חינוך': 
"חינוך הוא תהליך של למידה בו האדם רוכש ידע, מיומנויות וערכים". מטרת החינוך היא לגדל אנשים בוגרים, בעלי יכולת, ישרים ומוסריים הראויים להשתלב בחברה בה הם חיים.  

המושג 'חינוך חדש' מתייחס לשיטה ספציפית שמאגדת בתוכה ידע וכלים חדשים ומדויקים, אשר מטרתם היא להביא ילדים, הורים, אנשי חינוך ואנשים בכלל, להצלחה בחייהם.


במהלך 7 השנים האחרונות בהם אני עוסק בתחום, נפגשתי ואני ממשיך להיפגש מידי חודש עם אינספור ילדים, הורים ואנשי חינוך אשר מציגים לי את הקשיים בהם הם נתקלים. ראיתי ילדים שהיו מתוסכלים בלימודיהם, קיבלו את הכלים הנכונים והתחילו לפרוח ולשגשג. נפגשתי עם הורים מיואשים שכבר לא ידעו "מה לעשות עם הילד שלהם" וברגע שניתן להם הידע הנכון, פתאום הדברים הפכו להיות קלים. 
יצא לי להיפגש עם הרבה ילדים שנפגעו מתרופות כגון ריטלין, ריספרדל, פריזמה ועוד, מבלי שאותם ילדים ידעו מה הם מכניסים לגופם, ומבלי שההורים שלהם ידעו מה הם בדיוק נותנים להם. הצלחתי לעזור להם להיגמל ולעלות על דרך המלך.

בבלוג אשתף איתך חוויות אישיות מהמסע המופלא שלי בדרך לשינוי ואחלוק איתך טיפים מאמרים, סרטונים וכל מה שארגיש לנכון לשתף.


אשמח לקבל תגובות לפוסטים המוצגים בבלוג ולייעץ ככל שאוכל.


שלך

גדי